פסק-דין בתיק עת"מ 3129/04

1.          העותרת, אזרחית מולדובה, הגיעה ארצה ביום 16/6/04 כעובדת סיעודית באשרת ב/1 וביום 26/10/04 נעצרה לראשונה והובאה בפני הממונה על ביקורת גבולות (להלן: הממונה) שהוציא נגדה צו הרחקה וצו החזקה במשמורת (ראה נספחים א'-ג' לתגובת המשיבים).

            העותרת טענה בפני הממונה שעבדה כמטפלת אצל מעסיקה בנהריה ולאחר שעזבה אותה, עבדה בעבודות מזדמנות עד שהושמה אצל נכה צה"ל בחיפה.

            בתאריך 23/10/04 יצאה העותרת לחופשת שבת ולא חזרה לעבודה.

            ביום 28/10/04 הובאה העותרת בפני ביה"ד לבקורת משמורת ( להלן: ביה"ד) וטענה בפניו שעזבה את מעסיקה האחרון לאחר שחשה ברע וכן טענה שהמעביד רצה שתקיים עימו יחסי מין.

            ביה"ד הורה שהעותרת תמשיך להיות מוחזקת במשמורת (ראה הפרוטוקול וההחלטה שצורפו כנספח ד' לתגובת המשיבה).

2.          ביום 31/10/04 התקיים דיון חוזר בביה"ד שבו טען ב"כ העותרת שהעותרת עבדה במשך חודש אצל משפחה בנהריה, לאחר מכן הועברה למשפחה בנשר ולאחר שמעסיקה שם נפטר הועברה למשפחה בחיפה אך הם לא הסתדרו.

            ביה"ד הורה על שחרור העותרת מהמשמורת להסדרת מעמדה (ראה הפרטיכל וההחלטה שצורפו כנספח ה' לתגובת המשיבה) וביום 9/12/04 הוסדר מעמדה כעובדת סיעודית למשך שנה אצל קייקוב, שלפי מכתב מחברת כח אדם "קרן אור" שצורף לתגובת המשיבה היה מעוניין להעסיקה.

3.          עפ"י מכתב שהתקבל במשרד הפנים ביום 13/12/04 מחתנו של קייקוב, העותרת יצאה לחופשת שבת של יממה ביום 15/12/04 ומאז לא חזרה ולא ניתן היה להתקשר עימה. ביום 12/10/04 הצליחו להתקשר עם העותרת והיא הבטיחה לחזור מיד אך לא חזרה (ראה המכתב שצורף כנספח ז' לתגובת המשיבה).

העותרת נעצרה ביום 14/12/04 באתר בניה ירושלים ובפני הממונה טענה שהיתה שם במשך 5 ימים, ביקרה חברים ולא התכוונה לברוח מהמעסיק שלה אלא לא חשה בטוב ולכן היא ורוב הציוד שלה נמצאו באתר הבניה. 

            הממונה הוציא נגד העותרת צו הרחקה וצו החזקה במשמורת (ראה הפרוטוקול והצוים שצורפו כנספחים ח' - י' לתגובת המשיבים). למחרת אישר ביה"ד את צו המשמורת ובשולי החלטתו ציין כי אם יימצא מעסיק שיהיה מוכן להעסיק את העותרת, על בא כוחה להסדיר זאת אצל משרד הפנים במשך חודש (ראה ההחלטה שצורפה כנספח א' לתגובת המשיבה).

            באותו יום הודיעה גב' רם ליחידת האכיפה שהעותרת לא מתאימה לעבוד כעובדת סיעודית ולא ניתן להסדיר את מעמדה של העותרת פעם נוספת.

            טענות העותרת

1.          המטופל אצלו עבדה בנהריה נפטר והיא הועברה למשפחה אחרת בחיפה, איתה לא הסתדרה.

2.          העותרת יצאה לחופשה, במהלכה חלתה, ולכן לא חזרה לעבודתה ולאחר מכן החליטה משפחת המטופל לפטר אותה. היא לא ויתרה על מקום עבודתה ולא עבדה בעבודות מזדמנות.

3.          יש מספר מעסיקים שמוכנים להעסיק את העותרת אך המצאותה במשמורת מרתיעה אותם ונסיון השמתה בתוך כתלי בית הסוהר מגביל אותה בחיפוש מעסיק.

            תגובת המשיבים

1.          בהתאם לסעיף 20 לנוהל, שמיישם מדיניות קודמת של המשיבים שאושרה ע"י ביהמ"ש העליון, אין מקום לנייד פעם שניה עובד שקיבל הזדמנות נוספת ובחר להפר את חוקי המדינה ולעשות דין לעצמו, כפי שעשתה העותרת.

2.          ענין העותרת נבחן ע"י הגורמים המוסמכים במשרד הפנים שהחליטו, לאחר בחינת נסיבותיה ואופן התנהגותה הלא אחראית, שהיא לא מתאימה לעבוד בתחום הסיעוד שכן היא עבדה אצל 4 מעסיקים במשך חצי שנת שהותה בארץ.

3.          נסיבות עזיבתה של העותרת את מעסיקה האחרון מלמדות שהתנהגה באופן לא אחראי כאשר נטשה את המעסיק שהיה זקוק לעזרתה.